<h1>אגרות הרמ"ה — תשובת הרמ"ה לרבינו אהרן ב"ר משולם מלוניל</h1>
<h2>דף טו:</h2>
ולענין הא דאמר שמואל לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב שהשיב הרב דפליגי שמואל ורבי יוחנן ברוב גויים וקיימא לן כרבי יוחנן, ולאו מי רמינן להו אהדדי בפרק יום הכיפורים ומפרקינן לא קשיא הא דפרוש כולהו הא דפרוש מקצתייהו ולא פליגי, ומתחזי ליה למר "לדעת הרב שכתוב בספריו אלא כי איתמר דשמואל ארישא איתמר כלומר לעולם כי אמר שמואל אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב כלומר דאפילו רובא גוים מפקחין לא שנא פרוש כולהו ולא שנא פרוש מקצתייהו דאע"ג דבעלמא כי פרוש כולהו אזלינן בתר רובא שהרי לא נשאר שם קבוע הכא גבי פקוח נפש לא אזלינן בתר רובא ומפקחינן והיינו דאמרינן כי איתמר דשמואל ארישא איתמר אם רוב גוים גוי אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן דלא חשבינן ליה כגוי ומפקחינן עליו ואע"פ שרובה גוים ור' יוחנן פליג עליה ברובא גוים ופרוש כולהו מחצר זאת והלכו לחצר אחרת ובעת עקירתן פירש אחד מהן לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת דאין מפקחין לפי שלא נשאר שם קבוע ואמרינן כי פריש מרובא פריש כדין תשע חנויות ושאר איסורין שבתורה והיינו דקאמר אלא אי איתמר דשמואל ארישא איתמר".
והא מילתא דמר תמיהא טובא. דהא ודאי אפילו להנך נוסחי דאית בהו אלא לא מצינן לפרושי הכי מכמה אנפי. חדא דמאי איכא דהוה קשיא ליה לגמרא דאיצטריך למיהדר ולמימר דשמואל אפילו בדפרוש כולהו קאמר דמפקחין ולמפרך תירוצין דקא מתרצינן קושיא דשמואל ור' יוחנן למימרא דלא פליגי ומאי דוחקיה למיהדר ולמימר דפליגי ולאהדורי קושיין לדוכתיה. ותו דהא ודאי כי מוקמינן לה לדשמואל נמי ארישא ליכא למשמע מינה דאפילו בפרוש כולהו קאמר כלל דהא אמצא בה תינוק מושלך קיימינן והתם בדפרוש מקצתייהו עסיקינן כדקתני מצא בה תינוק מושלך דמשמע דההוא תינוק בלחוד הוא דפריש ושאר בני העיר לא נעקרו ממקומן. ואם כן מנא לך למידק מינה דשמואל אפילו בדפרוש כולהו קאמר. אי משום נוסחי דכתיב בהו אלא, לא קשיא כלל. דודאי כי קאמרינן אלא לאו למיהדר מתירוצין קמא קא אתינן דמאי איכא דהוה קשיא לן השתא טפי דאיצטרכינן למיהדר מההיא תירוצא ולאהדורי קושיין לדוכתיה אלא למעקרא לדשמואל מסופא ולאוקומה ארישא קא אתינן. והיינו פשטיה דגמרא. תדע דאע"ג דאוקימנא לדשמואל ארישא לא קא מיירי אלא בדפרוש מקצתייהו. דהא כי עקרינן לה מסופא ואוקימנא ארישא משום קושיא דאידך קמייתא דשמואל הוא דאוקימנה ארישא דמקשינן ומי אמר שמואל הכי כלומר דלא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב ואוקימנא בדפרוש מקצתייהו והתניא מצא בה תינוק מושלך וכו' מחצה על מחצה ישראל ואמר שמואל לפקח עליו את הגל טעמא דמחצה על מחצה דספק נפשות להקל הא ברוב גוים אין מפקחין ואסיקנא אלא כי איתמר דשמואל ארישא איתמר וכו'. אי אמרת בשלמא דשמואל בדפרוש מקצתייהו בלחוד קא מיירי היינו דקשיא לן דשמואל אדשמואל למאי דסלקא דעתין מעיקרא דשמואל אסופא קאי, אלא אי אמרת דכי אוקימנא ארישא אפילו בדפרוש כולהו קמיירי ואפילו הכי מפקחין אמאי איצטריכינן למעקרא דשמואל מסיפא ולאוקומה ארישא למימר דאפילו פרוש כולהו מפקחין, לשבקה אסיפא ולוקמה בדפרוש כולהו דאין מפקחין ולא קשיא דשמואל אדשמואל דכי אמר שמואל לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב בדפרוש מקצתייהו כדאוקימנא מעיקרא וכי אמר שמואל מחצה על מחצה מפקחין הא רוב גוים אין מפקחין בדפרוש כולהו. ומדאיצטריכינן לאפוכה לדשמואל ולאוקומה ארישא ש"מ דלא הוה יכיל לאוקומה אסיפא כלל משום דלא איירי שמואל אלא בדפרוש מקצתייהו אבל בדפרוש כולהו לא איירי כלל דהא אמתני' דמצא בה תינוק מושלך קאי והתם בדפרוש מקצתייהו קא מיירי כדברירנא.
ואי קשיא לך היכי מתוקמא מתניתא בדפרוש מקצתייהו והא קתני בה אם רוב גוים גוי ואי בדפרוש מקצתייהו [קמיירי] דאיכא קבוע הוו להו כמחצה על מחצה וקתני סופא מחצה על מחצה ישראל, ודאי קושיא מעלייתא היא. ודלמא האי קושיא היא דאצריכיתיה לרב לאוקומה למתניתא אפילו בדפרוש כולהו ולתנויי עלה אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן אלא אפילו ברוב גוים מפקחין ואע"ג דבפרוש כולהו קא מיירי אם כן כי מוקמינן לה לדשמואל אסיפא למימרא דרוב גוים אין מפקחין היכי קשיא דשמואל אדשמואל הא ודאי כי אמר שמואל לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב בדפרוש מקצתייהו קמיירי וכי אמר דרוב גוים אין מפקחין בדפרוש כולהו ומדקשיא לן דשמואל אדשמואל ש"מ דמתניתא בדפרוש מקצתייהו קא מיירי.
וכי תימא מ"מ קשיא, לא תיקשי לך. דכי איכא לפלוגי בין היכא דפרוש כולהו להיכא דפרוש מקצתייהו הני מילי לגבי פקוח נפש אבל לגבי שאר איסורין אפילו פרוש מקצתייהו נמי אזלינן בתר רובא, ואע"ג דקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי הני מילי היכא דלא פריש חד מינייהו אבל פריש חד מינייהו מנפשיה ולא אתא אינש מעלמא לגביה ואפרשיה אמרינן כל דפריש מרובא פריש. וראיה להא מילתא מההיא דגרסינן בסוף פ"ק דכתובות [ט"ו ע"א] ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש ומהדרינן לא צריכא דאזלא איהי לגבייהו דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ושמע מינה דהיכא דפרוש מקצתייהו ואזלי לגבה אמרינן כל דפריש מרובא פריש.
ולא מצית למימר דבפרוש כולהו ואזלי לגבה קאמרינן. דא"כ כיון דמטו לגבה הדור לקבעייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא על כרחיך בדפרוש מקצתייהו עסיקינן ואפילו הכי אמרינן לא צריכא דפרוש מקצתייהו. ש"מ דכי אקשינן מעיקרא דכל דפריש מרובא פריש בדפרוש מקצתייהו הוא דאקשינן.
ותו דלישנא דכל דפריש מרובא פריש לא שייך אלא היכא דפרוש מקצתייהו דאי פרוש ואזול כולהו לגביה הא לא אשתייר ולא מידי כי היכי דלימא כל דפריש מרובא פריש.
ותו דהא תניא בהדיא תשע חניות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאי זו מהן לקח ספקו אסור ופרשינן טעמא בגמרא משום דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ממאי מדקא מייתינן מינה ראיה לדר' זירא דאמר כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, וקתני סופא ובנמצא הלך אחר הרוב, היכי דמי אי דפרוש כולהו ובעת עקירתן נפלה אחת מהן מאי איריא בנמצא אפילו לקח נמי אלא לאו דקביעי ואפילו הכי בנמצא הלך אחר הרוב, וש"מ דאע"ג דפרוש מקצתייהו אמרינן כל דפריש מרובא פריש.
ותו דמשמעתא דשמואל גופיה דאמר לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב שמעת לה, דהא אוקימנא בדפרוש מקצתייהו ומדקאמר לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב ש"מ בפקוח נפש הוא דלא הלכו אחר הרוב היכא דפרוש מקצתייהו אבל בעלמא כי האי גונא אזלינן בתר רובא.
ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בסוף פ"ק דכתובות [ט"ו ע"א] אבל פירש אחד מצפורי ובעל הולד שתוקי, דשמעת מינה דכי פרוש מקצתייהו לא אזלינן בתר רובא, הא אמרינן טעמא בהדיא דמעלה עשו ביוחסין לאצרוכי תרי רובי. וההיא דאמרינן לקמן ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש, לאו למימר דהכי דיינינן דהא אמרינן מעיקרא דתרי רובי בעינן והוא דאזלי אינהו לגבה דאי אזלא איהו לגבייהו אפילו מאה רובי לא מהני. דהוה ליה פסול קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. תדע דכי אצרכינהו רבנן תרי רובי ביוחסין בדאזול אינהו לגבה הוא דאצרוך מדאקשינן עלה ומי בעינן תרי רובי והתניא תשע חנויות וכו' עד ובנמצא הלך אחר הרוב ואע"פ שדלתות מדינה נעולות, דאלמא בחד רובא סגיא, ואי אמרת בשלמא דאפילו בדאזול אינהו לגבה אצריכו רבנן תרי רובי היינו דקשיא לן מסופא דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב דמיירי בדפריש בשר דהוה ספק ופריש לגבן ואפ"ה אזלינן בתר רובא אלא אי אמרת דכי אצריכו רבנן תרי רובי היכא דאזלא איהי לגבייהו אבל אזלי אינהו לגבה אזלינן בתר רוב העיר גרידא מאי קושיין מהא מתניתא. הא ודאי כי סגיא ליה לתנא נמי בחד רובא [בדפריש ספיקא לגבן הוא דסגיא ליה בחד רובא] אבל כל היכא דקביע ואזלינן אנן לגביה לא אזיל בתר רובא כדקתני רישא בהדיא ולקח מאחת מהן וכו' ספקו אסור. אלא ודאי ש"מ דכי אצריכו רבנן ביוחסין תרי רובי אפילו בדאזול אינהו לגבה הוא דאצרוך. והא דאמרינן בגמרא ורוב העיר נמי וכו' הכי פירושה כיון דאמרינן טעמי דפסלי רבנן ברוב סיעה גרידתא גזרה משום רוב העיר גרידתא איצטריכינן למידק אהאי רוב העיר גזרו רוב סיעה בדיליה היכי דמי אילימא דאזלי אינהו לגבה מדאורייתא כי האי גונא הוה אכשורי מכשרינן דכל דפריש מרובא פריש ורבנן הוא דגזרו בה גזירה משום רוב העיר דאזלא איהי לגבייהו ואשתכח דרוב העיר גרידתא היכא דאזלי אינהו לגבה היא גופה גזרה היא והיכי גזרי רבנן ברוב סיעה בדילה [מי גזרינן גזרה לגזרה ואסיקנא אלא על כרחיך האי רוב העיר דגזרי רבנן בדיליה ליכא] לאוקומיה אלא כגון דאזלא איהי לגבייהו דהוה ליה פסול קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
וכשם שאני תמה על הרב באמרו ששמואל ורבי יוחנן חלוקין ברוב גוים בזמן שפרשו כלן, כך אני תמה על המקשה שהקשה לו בראשונה מדברי שמואל. שהרי דברי הרב מפורשין בהלכות שבת בפרק שני [הכ"א] שלא אמר אלא בזמן שפרשו כלן שהרי לא נשאר שם קבוע. ואיך הקשה עליו המקשה מדברי שמואל האומר בשפרשו מקצתן כדאוקימנא בפרק יום הכפורים.
